$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
יורוליג 2024/2025
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ז`לגיריס קובנה 7 6 1 25
2 פנאתינייקוס 7 5 2 50
3 ברצלונה 7 5 2 18
4 פנרבחצ`ה 7 5 2 18
5 באיירן מינכן 7 5 2 7
6 אולימפיאקוס 7 4 3 41
7 אנדולו אפס 7 4 3 23
8 באסקוניה 7 4 3 22
9 מונאקו 7 4 3 17
10 פאריס באסקט 7 4 3 12
11 ריאל מדריד 7 3 4 11
12 הכוכב האדום בלגרד 7 3 4 0
13 מכבי תל אביב 7 3 4 -25
14 פרטיזן בלגרד 7 2 5 -16
15 ארמאני מילאנו 7 2 5 -40
16 וילרבאן 7 2 5 -47
17 וירטוס בולוניה 7 1 6 -41
18 אלבה ברלין 7 1 6 -75
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הגיע הזמן שתבינו מה זה מכבי

אם שחקני מכבי ת"א מחפשים מחמאות או מילים מנחמות, יש מהן בשפע, אבל זה הדבר האחרון שרלוונטי. המקסימום של מכבי החבולה פגש את המינימום של פנרבחצ'ה, וגם זה לא הספיק. דורון קרמר על הצעדים המיידיים שההנהלה צריכה לעשות כדי להעמיד קבוצה תחרותית באמת, ולא כזאת שמסתפקת בהפסד בכבוד

דורון קרמר
דורון קרמר   30.10.24 - 06:53
Getting your Trinity Audio player ready...
אם שחקני, מאמני ואוהדי מכבי ת״א מחפשים מחמאות, יש מהן בשפע. אם הם רוצים ליטוף על הראש, טפיחה על הגב, הכרה במאמץ שלהם, גם את זה יש, בערימות. אבל אם אתם מאלה שאומרים ״העיקר שניסיתם״, אז דעו שזה לא תופס כאן. כאן זה היורוליג, לא מירוץ אפרוחים לתלמידי יסודי שבו כל משתתף מקבל מדליה. והבוקר, מחמאות זה הדבר האחרון שמעניין את אנשי מכבי ת״א. הבוקר הם נותרים עם צריבה בחזה ובטן מתהפכת כשהם נזכרים איך הם היו כפסע מניצחון שהיה אמור להעלות את מספר הניצחונות שלהם לשלושה.

והכי מתסכל? זה קרה עם פחות מרבע אחד מוצלח של היריבה שלה, שקיפל את מכבי ת״א והשאיר אותה אפילו בלי צדק פואטי. כי כשמקסימום היכולות של הסגל הנוכחי בצהוב פגש את מינימום היכולות של פנרבחצ׳ה, הקבוצה החסרה, הפצועה ונטולת הביתיות, שאחד משחקניה מתנהל מולה מרחוק, עשתה כמעט הכל נכון. היא הפסידה לקבוצת מיני אולסטאר אירופאי, נטולת דאגות קיומיות ומאוישת באיכות שלא נגמרת, שעשתה כמעט הכל לא נכון. את המחמאות אגב, גם את הליטופים על הראש, תחסכו מהנהלת מכבי ת״א. הם הסיבה העיקרית שהקבוצה הייתה אנדרדוג לפני הפציעות, ועכשיו היא רק אנדר קיומי אחד גדול.

דרמה קווין, בלתי נסבל, גאון
מבט על הסגלים לפני המשחק היה בוודאי מעלה את התהיה איך לעזאזל מכבי ת״א תמצא דרך להיות תחרותית במשחק הזה? ולמרות שהפוקוס נוטה בצורה טבעית להתמקד במכבי ת״א, בהירואיות הטרגית שלה, נדמה שבמקרה של אתמול הזרקור צריך להיות מופנה אל שארונאס יסיקביצ׳יוס, הלא הוא שאראס, הסיבה והמסובב של המשחק. שאראס הפך משחקן שהיה אגדת משחק אירופאית למאמן שהוא דרמה קווין, בלתי נסבל, גאון.

אתמול הוא נתן למכבי ת״א את התקווה והאמונה שהיא יכולה לנצח את ערימת הכשרון הלא ממומשת שיש לו בסגל. ולקראת הסוף, כשהבין שכדורסל של כשרון עדיף מכדורסל של אגו של מאמן, הוא עשה סדרת פעולות שניצחו לו את המשחק וגרמו לו ללחוץ יד לעודד קטש בחוסר נעימות, במבוכה, כמו מישהו שהרגע כייס אותך.

האשליה של מכבי ת״א אתמול נבנתה בגלל משחק חכם ונטול פחד שלה, אבל גם כי שאראס ניהל את המשחק מהאגו שלו, מאיך שהוא חושב שכדורסל צריך להיות משוחק, והתעלם ממה שהשחקנים שלו צריכים על מנת להביא את היכולות שלהם לידי ביטוי. ווייד בולדווין ובונזי קולסון, ההם ממחזירי אהבות קודמות, סיימו עם 5 נקודות משותפות ופרצוף מבואס משותף. הם עדיין לא מוצאים את עצמם בשיטה הספרטנית, השולטת בכל ומדכאת היצירתיות של שאראס.

קאם בירץ׳, לא בדיוק רוקי שניתן לזלזל בו, הוחלף דקה ורבע מהפתיחה לאחר שהחטיא הטבעה. ואותה החטאת הטבעה הייתה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות למכבי ת״א. כי יסיקבצ׳וס הכניס במקומו את הענק הכי נחמד בסביבה, בובאן מריאנוביץ׳. קטש אמר בליבו תודה על המתנה והתחיל להביא את מריאנוביץ לפיק אנד רול אחרי פיק אנד רול ומכבי ת״א נכנסה היטב למשחק.

ריברו נהנה מהזריקות מחצי מרחק, יוקובאיטיס נכנס למוד של הוכחה על הויתור של שאראס עליו, ופנרבחצ׳ה הייתה עסוקה בלהיות עגמומית ומסורסת. בכל דקה שמריאנוביץ׳ היה על המגרש, זה היה רווח נטו לצהובים. מכבי נראתה נחושה, ממוקדת, עם ידיעה ברורה מה היא צריכה לעשות כמעט בכל פוזשן, וזה בעיקר להיגמל מהפיק אנד רול של תמיר בלאט החסר. למשל מהלכי בק פיק של גארד לגבוה שגרמה לדיברתולמיאו לשבור בצורת קליעה טום צ׳יימברית.

הפוזשנים היותר בעייתיים היו כשסייבן לי הוביל את הכדור. קטש נשמע ונראה חסר התלהבות להשתמש בגארד הוירטואלי שלו שהעלה ציפיות במשחקו הראשון ולאט לאט דועך לאימונים אישיים בבלגרד. חוסר ההיכרות שלו עם קצב ההתקפה של מכבי פשוט זועק לשמיים. זה אפילו השפיע על הביטחון שלו כשהיה לו מגרש פתוח ובמקום להרגיש בנוח במקום בו לא צריך לדעת תרגילים, עדיין היה מאופק.

הג׳יני יוצא מהבקבוק
ברבע השלישי, מכבי מתכתבת און אנד אוף עם יתרון דו ספרתי, רומן סורקין עושה מהלכי האסל נהדרים כמו אלה.

 

לשאראס הנרגן והרוטן נמאס. ניקולו מלי עובר לעמדה 5 ושאראס זורק את הרגליים הכי טריות שיש לו ללחוץ את יוקובאיטיס המותש, את לי חסר ההחלטיות ואת רנדולף שלא מרגיש בנוח להוביל כדור.

ברבע הרביעי יש כבר תשעה וחצי גארדים על המגרש, והג׳יני של פנרבחצ׳ה יוצא מהבקבוק. היא יכולה להחליף על כל פיק אנד רול ולהישאר טרייה. ללחוץ על הכדור כדי לשבש קצב התקפי. לחטוף ולרוץ. לקלוע שלשות במעבר. לרווח עבור ביברוביץ׳. להכניס את הכשרון המוגבל של מכבי לפרופורציה הראויה לו. אפילו הסמליות עמדה לצידה. ביתרון 76:77, הם מנעו ממכבי ת״א להפוך את התוצאה ל-77:78 שאתם יודעים מה זה אומר. במקום זה ביברוביץ׳ העלה ל 76:80 וכולם הבינו מה זה אומר. ואז שאראס נותן את הנוק אאוט עם שלוש פעולות אלגנטיות בדקה וחצי האחרונים:

1. שיוויון 80, כל אירופה יודעת שאפשר להוריד את הגארדים של מכבי ת״א ללואו פוסט, וכל המשחק שאראס לא עשה את זה אפילו פעם אחת. עד הפוזשן הזה. ואכן נייג׳ל הייס-דייויס מוריד לשם את יוקובאיטיס שמתכתב כבר כמה דקות עם דיפיבולטור ומעלה את הטורקים ל-80:82.

2. ואז עבירה על סייבן לי דקה לסוף, ופסק זמן אולד סקול של פנרבחצ׳ה לפני זריקות העונשין כדי שלי ״יחשוב על הזריקות״. כבר לא לוקחים פסקי זמן כאלה, אלא מאמנים שומרים אותם לפוזשנים התקפיים. אבל שאראס כן. אז לא ברור אם סייבן לי, כמו ההיא שיצאה מהבסיס בחמש, חשב או לא חשב, ראה או לא ראה, כיוון או לא כיוון, אבל שני הכדורים שלו יצאו מהטבעת.

3. ובאותו פסק זמן הוא גם מסדר תרגיל לביברוביץ׳ המצוין שמעלה לארבע הפרש. תם הטקס? לא בטוח.

ראש בקיר
ועדיין עם כל ההסברים האלה, למכבי היה כדור אחרון ושמונה שניות על השעון. יוקובאיטיס קיבל את הכדור, ושם נבחן אייקיו של מנהיג של קבוצה שאמור לקרוא נכון את המפה.

 

אפשר להחטיא. קורה לטובים ביותר. אבל לאבד כדור ולא להביא את עצמך או חבר לקבוצה לפחות לזריקה? לממש סיכוי לנצח או להשוות? הכי מתסכל. כי יוקובאיטיס יודע שהקבוצה מותשת, והוא במיוחד. ואם כבר לשחק הירו בול, למה לא ללכת על שלשה שאולי תנצח לך את המשחק ותמנע הארכה? או למסור לסייבן לי שהיה בזווית יותר טובה ממך?

יוקובאיטיס חדר שמאלה, היישר אל הצפיפות בצבע, ללא זווית מסירה פנויה, אל האבדון. והדבר האחרון שמכבי הייתה זקוקה לו היא הארכה. הרי המילים שהכי מפחידות את מכבי ת״א העונה בסגל הנוכחי הן אליפות של הפועל ת״א, חסיאל ריברו שוקל הצעה שקיבל, פציעה, והארכה. יוקובאיטיס בחר ללכת עם הראש בקיר וגילה שהקיר עומד איתן. לפחות לא קיבל הארכה.

מה הלאה?
מכבי תשמר את הרוח האנדרדוגית שלה. זה חלק ממי שהיא העונה, זו שנלחמת, שלא מוותרת, שהיא קצת טראגית עם הפסדים כמו אתמול, אבל מלאה בחן, מסוגלת ללכת זקוף. ואתמול ייצג אותה יותר מכל וויל ריימן, שזה קצת עצוב אבל זו המציאות הצהובה כרגע. יש שמגחכים על ריימן. אבל הוא משחק ביורוליג ואתם לא. האם הוא ״שחקן יורוליג״? כנראה שלא, אבל הוא נמצא ביורוליג אז כרגע לפחות, התשובה העובדתית היא שכן. והיורוליג, פנים רבות לה, וחלקם עם זקנים ג׳ינג׳ים.

אתמול הוא הוציא שתי עבירות תוקף ממריאנוביץ׳, לקח 3 ריבאונד, קלע שלשה, נתן חסימה, הקריב ארבע עבירות, והיה עם המדד פלוס/מינוס הגבוה בקבוצה (+10). אבל לאורך זמן זה לא יחזיק. מכבי מחכה שווניין גבריאל יחזור, שבלאט, הקליעה, האסיסטים והפיק אנד רול יחזרו. וגם אז היא צריכה עוד גארד בעמדה של ג׳ורדן לויד ועוד גוף גדול שמילא בונזי קולסון. כל דבר אחר גוזר את גורלה לעוד הפסדים בכבוד, מחמאות, אנדרדוג, ״כל הכבוד נתתם הכל״ וכו׳. הרבה מילים מנחמות שסוחבות על גבן ערימה של הפסדים.

חודש נובמבר מתחיל עוד יומיים. ושישה משחקים לתוך עונת היורוליג, כשמתחילים להתברר כיוונים ועמדות, מכבי צריכה לא רק להשקיט את חוסר שביעות הרצון של האוהדים, בהנחה שמערכת היחסים בין האוהדים להנהלה הפיכה, אלא פשוט להעמיד סגל שיהיה מסוגל לקיים עונה שלא מסתיימת בדצמבר. וזה היה צריך לקרות אתמול. אבל אל תזכירו למכבי את אתמול.