1. מלמד. הדרבי של חיפה אמש (שבת) לא הותיר משהו מיוחד בזיכרון הקולקטיבי. כמות הקהל היתה נמוכה, מכבי חיפה גירדה ניצחון, הפועל חיפה שוב ירדה מתוסכלת - אין חדש תחת השמש. אבל רגע אחד כן מעסיק, שוב איכשהו, את כולם - וזה היה הרגע של גיא מלמד.

החלוץ שחצה את הכביש בינואר מהפועל חיפה למכבי, הבקיע - וגם חגג את השער. בעולם נורמלי המשפט הזה לא היה עניין של מה בכך - שער הוא אירוע משמח, ואחריו שמחים. אבל מה שהפך את האירוע הזה לייחודי הוא הטיימינג. או במילים אחרות: גיא מלמד "העז" לחגוג נגד האקסית.

וזו הזדמנות טובה להגיד שגם המנהג הזה החל כמשהו ג'נטלמני, נדיר, שמור לנסיבות מאוד מיוחדות, והפך לפארסה. המנהג של אי חגיגת שער נועד למקרה שבו שחקן שגדל כל חייו בקבוצה, מגיע בסוף הקריירה לפגוש את קבוצת נעוריו - ואז נוקט באקט של כבוד כלפי המועדון שגידל אותו. מתאפק, לפנים משורת הדין, כדי להביע את הערכתו למי שנתן לו כל כך הרבה.

האם זה המקרה של מלמד? החלוץ, למי ששכח, לא בדיוק התחנך על ברכיה של הפועל חיפה. הוא לא גדל על אנגלנדר או בני אלון, אפילו לא על ג'ובאני רוסו. הוא גדל בכלל בהפועל כפר סבא, ושיחק בלא פחות משבע קבוצות שונות (כולל סנט ג'ונסטון מסקוטלנד) לפי שנחת בהפועל חיפה ב-2023. כלומר, מדובר בשכיר חרב. שכיר חרב שהיה משמעותי עבור הפועל חיפה בשנים האחרונות, כולל העונה, אבל לא פחות שכיר.

יתרה מזאת; אוהדי הפועל חיפה כבר מזמן התנתקו מה"מחויבות"-לכאורה שהיתה להם למלמד. הם קיללו ושרקו לו בוז עם כל נגיעה בכדור. כלומר, אפילו הם כבר לא רואים בו בן אובד. ואם זה כך, למה גיא מלמד היה צריך לשחק את המשחק הזה? ובכן, הוא לא. אם מבחינת הפועל חיפה (שגם סירבה להעניק לו זר פרחים לפני המשחק) מדובר בעוד שחקן, גם מבחינתו של מלמד הפועל חיפה היתה עוד קבוצה.

בסופו של דבר - "הנימוס" הזה עבר כל גבול. למעט מקרים מאוד קיצוניים, מוטב ששחקנים יפסיקו לעבוד עלינו - ופשוט ישמחו אחרי שער. כולם יודעים שהוא שמח - הוא עצמו, הקהל שלו (שגם לו מגיע לחגוג עם כובש השער), ואפילו אוהדי היריבה. כך שמדובר באשליה, שהגיע הזמן שתחלוף מן העולם.

2. עידן ורד. זה קרה אתמול, בדקה ה-64. במשחק פלייאוף תחתון של מכבי פתח תקווה נגד הפועל חדרה, עידן ורד כבש שער. זה לא קרה מול יציעים מלאים, לא היה כאן מעמד גדול וגם לא פלאשים ביציע. אבל בלב של ורד, משהו התפרץ. רגש טהור של שמחה - רגע קטן של אותנטיות, שקצת הזכיר לנו בשביל מה אנחנו מתכנסים.

ורד. חגיגה אותנטית (אלן שיבר)

הטירוף של עידן ורד אחרי השער, ואחריו גם פרץ הבכי שלו על הדשא של המושבה - היה מעין קוקטייל של שני רגעים גדולים. אחד, זה הרגע של מכבי פתח תקווה - שאחרי עונה מאוד לא טובה, מתחילה לעלות על מסלול של הצלחה. והשני זה הרגע של ורד - מי שבשנים האחרונות לא ידע הרבה רגעים משמחים, ופתאום משהו נפתח בגורל. פתאום, סוף סוף, משהו התחבר.

ורד הפך, גם בגלל כמה החלטות שלו, לדמות קצת שנויה במחלוקת. אבל ברגע הקטן הזה, בשער שכנראה שלא נזכור עוד הרבה זמן - הוא הצליח להיכנס ללב. דווקא בגלל התפאורה הקצת דהויה מסביב, והיציעים הריקים, והעונה שגם ככה ורד לא ממש ירצה לזכור, בסוף הקריירה, השמחה הקטנה הזו - כמאמר השיר - האירה כנצנוץ הכוכבים.

3. אשדוד. בסיום המשחק אמש באצטדיון הי"א, חיים סילבס נשמע נחרץ מאי פעם. "התוצאה מאכזבת, אבל המשחק לא", הוא אמר. "אנחנו קבוצה טובה, אני גאה בשחקנים אפילו יותר אחרי המשחק הזה. איימנו יותר, היינו טובים יותר ורצינו יותר לנצח. על אף שסכנין ניצחה ואנחנו מתחת לקו האדום, אני סמוך ובטוח שביכולת הזאת, גם ננצח. לא מעניין מה קורה במרץ ולא באפריל, אלא במאי. בסוף. גם אם היינו מנצחים היום, זה לא היה סופי. נמשיך הלאה ונעשה מה שצריך".

ועל אף הווינריות הראויה לציון, והנחישות שבוודאי מוסיפה לשחקנים שלו - לא ברור אם סילבס ניסה לשכנע אותנו, או את עצמו. כי בסופו של דבר, המשחק הזה נראה באופן חשוד כמו המשחקים האלה שקורים לקבוצות תחתית שהולכות לרדת ליגה. דווקא לא משחקים שבהם הקבוצה מובסת ללא תנאי, אלא משחקים שבהם היא טובה יותר, תוקפת יותר, יוזמת יותר - ובכל זאת לא מצליחה לנצח. למ.ס. אשדוד יש כלים מצוינים כדי לשרוד - אבל בשביל זה היא צריכה לקחת נקודות, ברבים. זה לא קרה אתמול.

גם כותב שורות אלה חשב, ואני עדיין חושב, שאשדוד מבין כל הקבוצות שנאבקות נראית כמו הקבוצה עם הפוטנציאל הכי טוב לשרוד בכל זאת בליגה. אבל בתחתית, פוטנציאל זה משהו נחמד - שלא תמיד מצליח. ראינו בעבר קבוצות מאוד מוכשרות מוצאות את עצמן בליגה הלאומית. בסוף, עם כל הכבוד לברק של חמודי כנעאן (וגם אורי עזו, בתקווה שעוד ישוב), היא תצטרך הרבה יותר מעולמות הכסאח - כדי לנצח עם השיניים, ולשחק גם בעונה הבאה בליגת העל.

המנצח: איאד אבו עביד. ולא, זה לא קשור רק לפנדל קר הרוח שהוא כבש בדקה ה-93. כי הבלם של בני סכנין, הג'וקר האולטימטיבי של "איקס עיגול אבי סטרול" (פשוט כי הוא שיחק ב-99% מקבוצות הליגה), הביא את הנקודות האלה ביותר ממובן אחד. ההצלה שלו בדקה ה-20 היתה אפילו יותר חשובה מהפנדל - כי היא המחישה, בעיניי, כמה אבו עביד שכזה הוא כנראה מה שחסר לסכנין כדי לשרוט, להילחם ובכל זאת להישאר העונה בליגת העל. יחד, כמובן, עם שובו של אצטדיון דוחא - כנשק יעיל, לקראת הקרב הקשה שמצפה להם בתחתית.

סכנין. חזרה הביתה (מאור אלקסלסי)

המפסידה: עירוני טבריה. טבריה של אלירן חודידה קיבלה הזדמנות די נדירה אתמול בדוחא - הנקודות האלה אולי לא היו משאירות אותה בליגה טכנית, אבל כן היו מצליחות להשאיר מאחור את סכנין, ולקדם אותה כלפי מעלה - אל החלק העליון של הפלייאוף, יחד עם ק"ש, ריינה והפועל ירושלים. במקום זה, היא הפסידה אתמול את המשחק - וגם שני שחקנים שלה, דוד קלטינס ו-וואהיב חביבאללה, לא ישחקו איתה במשחק שהופך לגורלי ממש נגד מ.ס. אשדוד בשבוע הבא. ופתאום, מה שנראה כמו עונת הישרדות הירואית - הופך למשהו הרבה פחות בטוח.

השם החם: נועם שוהם. כי מכבי פ"ת ניצלה את הפגרה כדי להביא מאמן שלישי העונה - את שוהם, שרשם הצלחה יפה מאוד עם הפועל כפר שלם מהלאומית. שוהם פתח נהדר, עם ניצחון 1:4, אבל צריך לומר - זה לא בהכרח אומר ששוהם הטמיע איזה יכולות יוצאות דופן. לפעמים, מאמן פשוט צריך להיות שם כדי לתת את האיזון העדין, שמאפשר לקבוצה טובה לחזור למסלול. מכבי פ"ת קצת שרפה זמן עם הבחירה בתמיר לוזון - יכול להיות שאם שוהם (או דמוי שוהם) היה על הקווים קודם, היא בכלל לא היתה מסובכת.

המספר החזק: 2. רק שני ניצחונות ביתיים יש העונה למ.ס. אשדוד, מתוך 14 משחקים. וזה הנתון הכי מדאיג שחיים סילבס צריך להסתכל עליו. אצטדיון הי"א (שבקרוב גם הוא יתחלף, תודה לאל) היה ידוע בתור סוג של מבצר - לפחות בעולמות "ליגת ישראל השנייה". העונה אשדוד לא ניצחה שם מאז סוף חודש נובמבר. החדשות הטובות? מתוך שישה משחקים שיהיו לה עד סיום העונה, רק שניים יהיו בבית. אולי דווקא בחוץ, היא תצליח להשיג את הנקודות שישאירו אותה עוד עונה בליגה.

אל תשכחו את: מכבי בני ריינה. כי הניצחון שלה על הפועל ק"ש (שבסגל חסר) היה יותר חשוב ממה שהיא חושבת. לא מעט פעמים ראינו בשנים האחרונות קבוצות שנתקלו בדילמה הזאת - בליגה הם נשארו כבר מזמן, אבל יש להם את משימת הגביע שבשבילה הם צריכים להישאר עירניים. האם שומרים כוחות או דווקא מנצחים כדי להגיע במומנטום טוב יותר? שרון מימר בחר בדרך של ניצחונות, אתמול הוא ניצח בגדול, ובין אם זה תהיה סכנין או בית"ר ירושלים - שתיהן יודעות שיש להם חתיכת יריבה בחצי הגמר.

מותר להיות שמח: גיא מלמד שם סוף לצביעות

החגיגה המוצדקת של חלוץ מכבי חיפה ולמה אשדוד צריכה להיות מודאגת. סיכום השבת