4. לולו ג'ונס
לפני ארבע שנים בארצות הברית עוד אהבו את לולו ג'ונס, שהייתה מועמדת מובילה שלהם לניצחון ב-100 מטרים משוכות. ג'ונס הובילה במשך כל ריצת הגמר ב"קן הציפור" בבייג'ין, אבל היא נתקלה במשוכה התשיעית, מעדה וצנחה מהמקום הראשון לשביעי. שנה אחת אחר כך היא התנגשה במישל פרי במהלך המבחנים האמריקאיים והחמיצה את אליפות העולם בברלין. ב-2011 היא שוב הייתה מועמדת לניצחון באליפות העולם בדאייגו, אבל נפצעה פתאום במהלך העונה ולא חזרה להתחרות. ג'ונס כבר לא הייתה פייבוריטית לזהב בלונדון בגלל סאלי פירסון, אבל האמריקנים כן קיוו שהיא תביא מדליה. אולם היא שוב קרסה ברגע האמת כשסיימה רק במקום הרביעי הכה מאכזב. מהאצנית החביבה, שהודיעה לא אחת בתקשורת שהיא בתולה ומחכה לנסיך על האביר הלבן, היא הפכה לסמל הלוזריות בארצות הברית, שם כבר טוענים שיש לה אופי של ווינרית, בערך כמו של אנה קורניקובה (כלומר, אין). ג'ונס בת 30 ובריו היא כנראה כבר לא תהיה. בינתיים נשאר לה לחכות לאביר הלבן ולקוות שאין משוכות בדרך.
-
3. סטיבן הוקר
אף אחד לא מבין מה עובר על סטיבן הוקר. קופץ המוט בן ה-30 נחשב לאחד המוכשרים ביותר בעשור האחרון והשני בטיבו בכל הזמנים אחרי שהצליח לעבור לפני מספר שנים 6.06 מטרים. אמנם לשיאו של סרגיי בובקה הוא לא התקרב, אבל הוקר כן זכה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים בבייג'ין ובאליפות העולם בברלין בשנת 2009. אבל בשלוש השנים האחרונות הוא לא מצליח להתקרב לשיאו. הוקר סבל וסובל מפציעות חוזרות ונשנות אשר מונעות ממנו להציג שוב את אותה היכולת מ-2008 והשנה אפילו התקשה לעבור גבהים נמוכים דוגמת 5.30 מטרים. למרבה ההפתעה הוא החליט כן להגיע למשחקים האולימפיים בלונדון ואף עלה לגמר אחרי שקפץ מעל 5.50 מטרים. הוקר הוא תעלומה. אחרי שהחלים מכל הפציעות הוא עדיין רחוק מהצמרת הגבוהה ותוצאת השנה שלו עומדת על 5.72 מטרים. יחד עם זאת, בקפיצה במוט הכל עניין של יום. "אני מרגיש מוכן וכשיר. נכון שלא הרשמתי השנה אבל יש לי על מה להילחם. הכל יכול לקרות, יהיה גמר לפנתיאון", כך אמר הוקר לקראת הגמר בשישי. יש לי הרגשה שהוא יפתיע לטובה. אולי לא יזכה במדליית הזהב, אך כן סוף סוף הכל יתחבר לו כמו שצריך. שלוש שנים מאז הפעם האחרונה שזה קרה.

2. יבגניה קנאייבה
אמנם היא רק בת 22 אבל היום יבגניה קנאייבה הרוסייה תחל את מסעה בדרך להפוך לאחת מהאגדות של המשחקים האולימפיים. קנאייבה תנסה להשלים זכייה שנייה ברציפות במדליית הזהב בתחרות הקרב-רב בהתעמלות אמנותית, תחרות שכוללת תרגילים עם סרט, חישוק, אלות וכדור. קנאייבה נחשבת לאחת הספורטאיות הבכירות ביותר במשלחת של רוסיה ללונדון ואם היא לא תעמוד בראשו בסוף השבוע, בהחלט יהיה מדובר בסנסציה. לשם ההשוואה, באליפות העולם שבה מעניקים מדליות גם על תרגילי היחידים, קנאייבה זכתה בשש מדליות זהב. נראה שהיא באמת המתעמלת המושלמת והסיכוי היחיד לעבור הוא אם האדמה באולם וומבלי תפתח את פיה ותבלע רק אותה. אחרת היכונו לניצחון של הרוסייה.
-
1. כדורעף חופים
את המשחקים האולימפיים של בייג'ין 2008 ראיתי בארצות הברית. לצד מייקל פלפס, האמריקנים היו בהיסטריה סביב עניין אחד נוסף - קרי וולש ומיסטי מיי-טריינור. צמד הבנות בכדורעף חופים נהנה מחשיפה עצומה לתקשורת במהלך התחרויות ולקח לפנומן מהבריכה לא פעם את הכותרות הראשיות במהדורות החדשות. אמש זכו וולש ומיי-טריינור במדליית זהב שלישית ברציפות - אתונה 2004, בייג'ין 2008 ולונדון 2012. לאחר ששוטטתי באתרי ספורט רבים בארצות הברית גיליתי שמבחינת כולם - וולש ומיי-טריינור הן הסיפור הגדול של לונדון. לא מדליות הזהב של פליקס ומריט על המסלול. הדבר עורר בי אכזבה עמוקה. הסיבה לא קשורה לוולש ומיי-טריינור, אותן אני מעריץ אלא לעובדה שענף כדורעף החופים בישראל נמצא שנות דור אחרי ארצות הברית ושאר העולם וחבל.
-
זה תמוה בעיני שראשי הספורט בישראל לא מצאו לנכון להשקיע בענף ברמה כזו אשר תאפשר ייצוג ישראלי במשחקים האולימפיים. לא פחות מ-24 זוגות גברים ו-24 זוגות נשים מגיעים למשחקים. העובדה שאנחנו לא שם היא פשוט החמצה. חוף יש לנו, כדורעפנים יש לנו. רק חסרה המעטפת. מקווה שנראה צמד ישראלי מתעופף לו על החול בקופהקבאנה בברזיל בעוד ארבע שנים.