כמעט כל העולם - וגולשי דה-באזר עומדים די גבוה ברשימה – שונא את ארה"ב. מה מקור השנאה? קנאה. הם לא מבינים כיצד ארה"ב, הדמוקרטיה האמיתית היחידה בעולם בה אין כל עזרה ממשלתית כהוא-זה לספורטאיה, לא מפסיקה לנצח.
-
סין, יריבתה היחידה של ארה"ב באולימפיאדה (אבל אני מבטיח לכם שהאמריקאים בסוף ינצחו במספר המדליות), מזכירה מאד את בריה"מ בניסיון האדיר של ממשלתה להאדיר את הספורט ולדרוס את שאר העולם כדי להראות שהשיטה הקומוניסטית היא עדיין הטובה ביותר. אז בסין לוקחים כל ילד בגיל 8 המראה סימני עליונות גופנית לאקדמיות שונות, ואין בסין אתלט אחד המשתתף באולימפיאדה העובד למחייתו. בארה"ב לפחות חצי מחברי הקבוצה האולימפית חייבים לתחמן את חייהם כדי שיוכלו להתקיים ולחתאמן באותו זמן.

 

מה שקורה הוא שאתלטים מחפשים ספונסרשיפ מהעיר או עיירה בה הם גרים, מחברות המוכנות לממן מעט את אימוניהם, אבל בדרך כלל כסף פרטי, משפחתי, העוזר להם בהוצאות אימון, מכשור, הופעות באליפויות ברחבי עולם. האמריקאים – בגדול – נלחמים מלחמה אישית נגד האימפריה הסינית. אפילו בישראל העזרה הממשלתית, מכון וינגייט למחוננים, והוועד האולימפי, עוזרים לספורטאים מצטיינים יותר משזה קורה בארה"ב בה – אלא אם כן האתלט זוכה למלגה במכללה לארבע שנים – הוא  עזוב לנפשו לנסות למצוא "סידור". ברור שאם אתה מייקל פלפס, החוזה בן 40 מיליון מספידו וחברות ענק אחרות דואגות לו. אבל האלופה האולימפית מיסי פרנקלין – תיכוניסטית מקולורדו – תלויה לחלוטין בכספי אביה בכל טיסותיה לתחרויות, שכירת מאמנה הפרטי, ותשלום דמי שימוש בבריכה. כמוה כל שבע החמודות האמריקאיות שזכו בזהב הקבוצתי בהתעמלות בניצחון אדיר שלדעת רבים מעמיד אותה ברמה אחת לפני הנבחרת המהוללת של 1996 שזכתה אף היא בזהב.
-
כל צעירה מנבחרת ההתעמלות החלה להתאמן במכונים פרטיים העולים כסף רב. העזרה באה רק מההורים. ידועים מקרים על הורים הלוקחים משכנתא שנייה על ביתם כדי לשלם את הוצאות האימון של הבת. אז ההורים האמריקאים בהשקעה כספית פרטית ריסקו את העולם כולו כשבנות ארה"ב זוכות בזהב עם 183.596, ביתרון עצום על הרוסיות (178.530, ועל הרומניות (176.414). האימפריה הסינית המסבסדת את כל המתעמלות מגיל 7 ו-8, הגיעה רביעית עם 174.430.
-
אז למה אני טוען שרוב העולם שונא את ארה"ב? כשנבחרת הגברים פישלה בקפיצות על סוס, ולכן סיימה רק במקום חמישי אפילו שהיתה הפייבוריטית לנצח – שוב, בעזרת הורים הנאלצים להתמודד  נגד עזרת הממשלות של כל המדינות האחרות המשתתפות ובמיוחד סין – כמעט כל העולם חגג. המדיה העולמית עשתה מטעמים מההפסד. ואמש כשהאמריקאיות נתנו הופעה מושלמת כמעט שעליונה ממנה לא נראתה אף פעם בתולדות האולימפיאדות – הניצחון בקושי הוזכר.

הניצחון היה מתוק פי כמה כשבא יום אחד אחרי שהמתעמלת הטובה בעולם ג'ורדין וויבר סיימה שלישית בקרב-רב אישי, ומכיוון שהחוק קובע שרק שתי מתעמלות מכל מדינה עולות לגמר, היא לא תתחרה בקרב-רב, המקצוע בו סיכוייה לזהב היה הגדול מכולן.  הנצחון הקבוצתי – בו היה לה חלק מזהיר ביותר – היה רבנג' מתוק. היא, ושתי חברותיה שגברו עליה בכמה מאיות הנקודה אלי רייזמן היהודיה, וגבי דאגלאס השחורה החמודה – בעזרת שאר הבנות – כיסחו ממש בשאר העולם.
-
ג'ורדן וויבר, שסיימה  שלישית על הסוס (המקצוע בו ניכשלה מעט בקרב-רב ליחידות), רביעית בתרגילי קרקע, ו-11 במקבילים, היתה הספארק ששאר הבנות היו זקוקות לו. הן זכו במקומות הראשונים בקפיצות, קורה, וקרקע, ומקום שלישי במקבילים. דומיננטיות כזאת לא היתה אף פעם בתולדות ההתעמלות, והכל תודות להורים מסורים החיים בשיטה האמריקאית בו כל אדם עושה ככל יכולתו בעזרה הטובה ביותר שהוא יכול לקבל, ובארה"ב "העזרה הגדולה והטובה ביותר" היא ההורים.